טלי שלי, ילד יפה אמיץ חכם וגיבור שלי! באיזה עולם זה תקין שאמא מספידה ילד? כל הלילה אני עסוקה בעסקאות עם אלוקים שיתן לך לצאת מהארון הנורא הזה ולתת לי להחליף אותך. זה הסדר הנכון ילד. מה בער לך לעקוף את התור? כל הלילה אני במחשבות איך מספידים אותך? מה לספר ועל מה לוותר? מה תרצה שאגיד ומה לא? ואיך בכלל מוצאים את המילים? 28 שנים וחצי שאני דואגת לך כל יום ורק אתמול טל ממש לא דאגתי. קמתי במצב רוח ממש טוב, ועל הבוקר קיבלנו הודעה מהפלוגה שאתם בטוב ושוורץ שלח לי תמונה מדהימה שלך. כתב שאתה מדגמן. התמונה הזאת מככבת עכשיו בעיתונים וברשתות. והכי חשוב ידעתי שכבר יום שני ובשלישי אתה יוצא לשבוע הביתה. אז מה זה עוד 24 שעות. איך, טל, איך לא הרגשתי. הרי שנינו תמיד היינו כל כך מחוברים אחד לשני אז איך לא ראיתי את זה מגיע אלינו. ילד קסם שלי. ענק עם לב של זהב. עם יכולת להמיס כל אדם. עם כריזמה כובשת. איך זה קרה לך ולנו? איך ? במשפחה ידענו שיש מה שנקרא ״מזל טל״. המדריך שמכניס ידיים מתחת לפסנתר נופל רק כדי שחניכה שלו לא תפצע וכמעט מאבד אצבע. ילד שמטריה תעוף ותכנס לו ישר לעין. הילד שנרדם בהשבעה ורץ כל הלילה מיער בן שמן לישפרו כדי למצוא טלפון. מזל טל – מהכל יצאת חזק יותר. על הכל צחקנו. אבל הפעם, טלי, ״מזל טל״ שלך הגזים לגמרי וזה ממש לא מצחיק אותי יותר. לפני הצבא גילינו שיש לך בעיה מולדת בברך. הרופא אמר שבשום פנים ואופן אתה לא יכול ללכת לקרבי. שעל השבוע הראשון בטירונות אתה תרסק את הברך. ואתה נשברת. הכרחת אותנו לקחת אותך ועוד רופא, עד שמצאת מי שיאשר לך ללכת לקרבי. מסלול של הסדרנקים בהנדסה קרבית היה בשבילך פשרה. ניחם אותך שאתה לפחות הולך עם החברים שלך. את כל המסלול עברת בהצטיינות. בסוף מכ״ים אמרת לנו שכדאי שנשב באיזור מסויים בטקס. לא הבנו למה זה חשוב אבל בטקס התברר שזה האזור בו עומדים המצטיינים. ממכ״ים ישר לקצונה. כשאתה מתעקש לחזור לארבעה חודשים לישיבה. באמצע קורס קצינים התחלת לפקפק אם אתה מתאים לקצונה. שיגעת את כולנו להישאר או לפרוש. בסוף בה״ד 1, יומיים לפני הטקס, חלית במחלת הנשיקה. חום של 41 מעלות. שלחו אותך ליומיים הביתה עם הוראה לחזור ביום של הטקס. ממש כעסנו. היה ברור שאתה לא מסוגל לעמוד על הרגלים ואתה התעקשת לחזור. רק אחרי חקירות סיפרת שאתה חייב לחזור כי אתה מופת גדודי. כנראה שהמפקדים שלך חשבו שאתה דווקא כן מתאים לקצונה. אליענה, שעשתה את הקורס המקביל לך, לא ידעה אם לכעוס או לצחוק. קראה לך בכיין ואמרה שיותר לא תעז לבכות ובסוף להצטיין. אני רוצה לכתוב לך מה נכתב אתמול בקבוצת הפלוגה שלך ״בצער רב אנחנו נאלצים לבשר שהסמ״פ שלנו נהרג היום בפיצוץ מטען במהלך פעילות בחאן יונס. טל הוא גיבור ישראל, וככה הוא ייזכר. מפקד בכל רמ״ח אבריו, מלא בדוגמא אישית, גבר על, כזה שכולם מתחברים אליו ואוהבים אותו. יהי זכרו של טל האגדי ברוך וחקוק בליבנו לעד״. בקיצור, טל, נראה לי מתאים לקצונה. תוך כדי השירות אתה מתחתן עם אהבת חייך, אליענה שלנו. מנהלים חיים מטורפים – היא קצינה בעובדה ואתה משרת בגבול הצפון. מגיע הביתה בנסיעה או בטיסה עד חצור, ומשם מטוס צבאי לעובדה. רק כדי להיות שבת בבית ולחזור בראשון. הללי נולדת ואתם עוברים לחשמונאים, ללמוד תואר ביחד. שנתיים שהייתם קרובים אלינו, שאנחנו רואים אותך ואת אליענה, הללי ואמיתי שהצטרף מאוחר יותר. רואים את הבית המדהים שהקמתם, כל כך הרבה אהבה. אליענה והילדים בראש מעיינך ״אני משוגע עליהם״ – משפט שלא הפסקת להגיד. דרך אגב, טלי. בחמישי בלילה אחרי האזעקות אליענה שלחה לי צילום של ההודעה שקיבלתם את התארים שלכם. היא כתבה ״איפה אנחנו ואיפה התואר״ עם אימוג׳י צוחק. ובאמת טל – איפה אתה. אתה משתחרר מקבע ומתעקש איתנו שאתה רוצה להמשיך בעולם הביטחון. מסביר שאתה רוצה שלחיים שלך תהיה משמעות. רוצה להרגיש שאתה תורם ונראה לך שזה התחום שמתאים לך. טולי שלי. בכלל לא היית אמור להיות במילואים. שנה וחצי לא אישרו לך מהעבודה לעשות מילואים. אבל בתקופה האחרונה אתה התעקשת. אמרת לנו שחסרים קצינים. לפני שלושה חודשים אישרו לך לצאת. המג״ד שלך הגיע אתמול וסיפר לנו שבשיחות שלכם אמרת לו שאתה ממש שלם עם ההחלטה, למרות שאהבת מאוד את העבודה שלך ואת האנשים, אמרת שכאן אתה מרגיש שאתה תורם בצורה אחרת. אני ממש שמחה שככה הרגשת. שמחה שהלכת עם האמת שלך. אמרת לאליענה, ולנו רמזת, שעוברת לך מחשבה לחזור לצבא. שאולי זה מה שצריך אחרי המלחמה הזאת. כעסתי עליך. ביקשתי שלא. סיכמנו שנדבר. מסתבר שכבר לא נדבר. אתמול הגיעו המבשרים ואמרנו דרך דלת ארורה לעולם אחר, הרבה פחות מואר, הרבה יותר חשוך ואין לי שמץ של מושג, טל, איך ממשיכים. אם יש לך רעיונות אתה מוזמן לשתף. ילד אהוב שלי. ממש חשוב לי שתקשיב. אני כל כך גאה בך. על מי שאתה, על הגבר שהפכת להיות, על טוב הלב הבלתי ניתן לתיאור שלך, על השמחה המתפרצת, על החיבוק שהיה עוטף אותי ומרים אותי באוויר עד שלא הצלחתי לנשום. על זה שלא וויתרת. סימנת מטרות והסתערת. בכל תחום, כמו לוחם אמיתי. תקשיב טלי. הם לא הולכים לנצח אותנו. ברור ! אין מצב שניתן להם !המלחמה הקשה הזאת היא לא מלחמת ברירה. היא מלחמת קיום ומצווה גדולה לקחת בה חלק. גאה בך שאתה חלק מתקומת עם ישראל. טלי, ביום שלישי לפני שבוע, לפני שנכנסתם פעם נוספת, התקשרת. היית מאוד מוטרד. דאגת ממש לאליענה ולילדים. הבנתי ממך שאתה יודע דברים שאני לא יודעת, וממש ביקשת שנדאג לאליענה. אמרת שהיא עובדת מסביב לשעון. טל אני מבטיחה לך שכולנו נעטוף את אליענה ואת הילדים המדהימים שלכם. נדאג להם לכל דבר בשבילך ובשמך. בתוך החושך אני מנסה לדמיין אותך מסתכל מלמעלה, כשסבא וסבתא וסבא מוטי מקיפים אותך. כולכם מחייכים אלי ומבטיחים לי לשמור עליך. טל. אין לי מושג מה נעשה אבל אנחנו ממש נשתדל להיות המשפחה שכל כך אהבת. ילד שלי, תהיה חייב לעזור לנו. זה לא ילך אחרת. כל כך אוהבת אותך, ילד קסם שלי. חזרת להיות בתוכי....